בלוג

מסיבת מיינקראפט

במשך הרבה זמן חשבתי שאני רוצה שיהיה לי אתר משלי והתלבטתי איך לקרוא לו. שקלתי שמות שונים ואף אחד לא נראה מתאים.
לפני חודשיים בערך ארגנתי מסיבת מיינקראפט לבן שלי. הוא הזמין כמה חברים איתם הוא משחק בדרך כלל. הם נפגשים דרך הסקייפ ומשחקים ביחד. חיפשתי רעיונות למסיבה באחד האתרים האהובים עליי- פינטרסט. מצאתי הרבה משחקים, הצעות לכיבוד תמטי ועוד.

רציתי לחשוב בעצמי על עוד כמה פעילויות אז ישבתי עם בני ובקשתי שיספר לי קצת על המשחק כדי לקבל השראה. הוא מאד שמח שאני מתעניינת במשחק והתחיל לספר לי בהתלהבות עליו. הוא התחיל לשחק ולהסביר לי כל מני דברים ופתאום הוא אמר לי: את רואה, עכשיו אני במצב יצירתי. שאלתי אותו: מה זה מצב יצירתי?הוא ענה: כשאני במצב יצירתי אני יכול לעשות מה שאני רוצה. באותו רגע ידעתי: מצאתי שם לאתר שלי!. כל כך שמחתי!. אחר כך הוא הסביר לי שיש גם מצב הישרדותי, ומצב של צופה. תכננו את המשחקים שנעשה במסיבה וחילקנו אותם למצבים השונים: התחלנו במצב היצירתי בו הכנו בריסטול עם חזיר והילדים היו צריכים להדביק את הזנב לחזיר כשעל ראשם מסכה של קריפר, אחת הדמויות של המשחק. אחר כך במצב ההישרדותי עשינו משחקים תחרותיים עם נקודות: לקלוע למטרה (שוב ראש של קריפר), לדוג דגים. עשינו גם משחק חבילה עוברת עם שאלות טריוויה על מיינקראפט. הילדים גילו ידע רב בנושא. הכנו כיבוד שהיה דומה לדברים שבמשחק: הזהב, היהלומים, ה – TNT,מקלות ועוד (ושוב תודה לפינטרסט). כולם נשארו לישון ואחרי ארוחת הבקר שחקו בתחרות מהירות אצבעות, דבר חשוב מאד להצלחה במשחק…

המסיבה הייתה מאד מוצלחת , העיקר שהבן שלי שמח מאד. הוא קיבל מתנות ואני קבלתי מתנה אחת אך מאד מיוחדת: שם לאתר!

למחזר את החשיבה

לרב כשאני חושבת על מיחזור, אני חושבת על מיחזור בקבוקים, להפוך שימורים לעציצים, להפוך בדים לחוטים. כמובן מיחזור בפחים ייעודיים ועוד.

לאחרונה גיליתי שעם קצת גמישות מחשבתית, אפשר גם למחזר דברים אחרים. אפשר למשל למחזר את הדעות שהיו לי לגבי כל מני דברים ולחשוב אחרת.

למה אני מתכוונת בטח תשאלו…. בבית יש לנו ממ"ד בקומת קרקע. מאז שעברנו לבית הזה, לפני כ – 12 שנה, זה היה חדר משחקים. ומדי פעם גם השתמשתי בו כחדר בו עשיתי אבחונים. חדר חמוד, עם שולחן קטן, מדף עם ספרי ילדים, לוח, ארון מעץ מלא צבוע בתכלת ובו הרבה משחקים. שטיח סרוג.

כשהדר גדל קיבל מחשב נייד ויותר מאוחר רצה מחשב נייח, מסתבר שמחשב נייד לא ממש מתאים לגיימינג. הוא שם אותו על שולחן הכתיבה שבחדר. והחדר המשיך לשמש כחדר משחקים אליו התווסף מחשב. אבל השנה, גם הלל ביקש מחשב, גם מחשב נייח. בעלי שאל אותי – איפה נשים שני מחשבים? ואז חשבנו על פתרון: בעלי בנה לילדים שולחן ארוך עם מספיק מקום לשני מחשבים ואפילו מקום באמצע לשיעורים וכך החדר הילדותי והחמוד הפך ל"חדר גיימינג". הילדים היו מאושרים.

עד שיום אחד בהיר צץ לי רעיון: למעלה יש את החדר השינה של הילדים, ולידו חדר נוסף, אני קראתי לו תמיד "חדר משפחה", אם כי היה בעיקר "חדר בלגן". היה בו מכשיר כושר, מיטה לאורחים, ערימות בגדים לקיפול ועוד כל מני דברים. חדר גדול יחסית. ויותר גדול מחדר השינה של הילדים. והעיקר: החדר למעלה. יש לזה הרבה יתרונות: קודם כל חשבתי על כך שאוכל לקבל בחזרה את הממ"ד כחדר עבודה בשבילי. דבר נוסף, הילדים שלי הרבה פעמים חוששים לעלות לבד למעלה, בעיקר כשחושך בחוץ, וחשבתי שאם הדבר שגורם להם להכי הרבה מוטיבציה (המחשב כמובן) יהיה למעלה, סביר להניח שיעלו. כי אני מאמינה מאד בגורם המוטיבציה. וכמובן, ולא פחות חשוב, חדר מחשבים למעלה = שקט למטה.

בעוד אנחנו מודדים שולחנות, ודלתות ועוד ועוד, וחושבים איך נצליח להעלות את השולחן הארוך של המחשבים לקומה השנייה, בעלי חשב על רעיון: למה שלא נעביר את חדר השינה של הילדים לחדר המשפחה וכך יהיה להם הרבה מקום, יהיה להם הרבה יותר נוח. הייתה התנגדות מסוימת של בני הגדול, אבל בסוף הסכים.

וכך עשינו. בחדר משפחה הייתה כבר מיטה יפה , הוספנו עוד אחת. סדרנו להם שם כל מה שהם רגילים: טלוייזה,ומדפים לדברים שלהם ובחדר השני מיקמנו את השולחן – שהעלנו עם חבל דרך החלון במצבע לא פשוט-, את מכשיר הכושר ושידה קטנה. נשארה לנו מיטה שלא היה צורך בה יותר, והחלטנו להשתמש בעצים שלה להכנת שולחן כתיבה לילדים אותו שמנו בחדר השינה שלהם. ועוד מסגרתי להם עם העצים של המיטה פוסטר שכבר חיכה למסגור מספר שנים… הייתה גם שידת החתלה שקנינו לפני 13 שנה(!). שידה איכותית, מעץ מלא. היא עברה כמה גלגולים, אחרי שהילדים גדלו עברה לחדר המשפחה כשידה למשחקים ותחפושות, ועכשיו לא ידעתי מה אעשה איתה. פתאום חשבתי על רעיון: החלפתי את הידיות והעברתי אותה לחדר השינה שלי ושל בעלי כשידת טלויזיה. וזה הרגיש כל כך נכון, כל כך מתאים. האושר הזה של למחזר רהיט שיש לו סיפור לספר על עבר מפואר ולתת לו חיים חדשים בעייני זה נפלא. השידה שהייתה לפני כן בחדר שלנו עברה לחדר גיימינג/חדר כושר. גם מחזרנו את החדרים, וגם את הרהיטים.

עדיין לא סיימנו, עכשיו צריך לסדר עוד הרבה דברים, כולל הממ"ד. מה שנחמד בכל הסיפור הזה, זה שהרבה פעמים אנחנו רגילים לדברים מסוימים, חלוקת החדרים בבית למשל, ולא תמיד החלוקה נכונה, או נוחה, אבל קשה לשנות. לפעמים זה עניין "היסטורי". אולי פעם זה התאים ואולי עכשיו פחות. אם נהיה פתוחים לשינויים, אפשר לפעמים למצוא סידור טוב יותר עם אותם דברים שכבר יש לנו בבית: חדרים ורהיטים. על הדרך נהננו מפרוייקט משפחתי שכלל יצירה משותפת.

וההנחה שלי הוכיחה את העצמה. הם עולים למעלה בלי בעיה. כולם מרוצים!

מיחזור רהיטים ועץ של רהיטים

CreativePlay

שני נושאים שמעסיקים אותי הם משחק ויצירתיות. שני תחומים שבעיניי הם חיוניים להתפתחות תקינה. CreativePlay נולד מעיסוקי בנושאים אלה.  מדובר במשחקים שנעשו באהבה רבה בעבודת יד, בשימוש חומרים כמו עץ, בד, פריטים סרוגים ועוד. ניגרתי, הדבקתי, תפרתי, סרגתי ורקמתי כל פרט ופרט כדי לצור חווית משחק מיוחדת. והוספתי למשחקים מרחב יצירה גם לילדים שיכולים לעצב דמויות, לחבר חידות ועוד. התבססתי על ניסיוני כפסיכולוגית התפתחותית בבחירת הנושאים, המטרות והתחומים בהם עוסקים המשחקים. הרעיון הוא שהמשחקים יתרמו לחוויה של הנאה משותפת ובו זמנית לתחומים חשובים  בהתפתחות הילד. המשחקים מתאימים מאד לשימוש בקבוצות טיפוליות (למשל קבוצות לשיפור מיומנויות חברתיות) וגם לעבודה בקבוצות קטנות בגני ילדים או בחיק המשפחה. הם מתאימים לגילאי +4. כל משחק מלווה בדפי הסבר על המשחק הכוללים הצעות  להרחבת המשחק.

בואו תכירו את המשחקים שלי:

1. תולים כביסה!  Clothesline- משחק תחרותי בין שתי קבוצות. המטרה: מי יצליח לתלות מהר  יותר את הבגדים שלו בחבל הכביסה? בכל סבב הילדים מקבלים משימה: לתלות בגד אחד מתוך שישה, בצבע מסוים. הקבוצה שתצליח למצוא את הבגד ולתלות אותו הכי מהר תקבל נקודה. הצוות שיקבל הכי הרבה נקודות הוא המנצח. המשחק מאפשר תרגול של עבודת צוות, התארגנות, קבלת החלטות דחיית סיפוקים ועוד. הוא גם מאפשר עבודה על קטגוריית הבגדים ועל צבעים והיכולת להתייחס לשני ממדים בו זמנית.

clothesline

2. פיקניק Picnic- משחק מסלול ל-2-6 משתתפים. שישה חברים נפגשים כדי ללכת לפיקניק משותף. לכל ילד תכונות משלו שמשפיעות על הדרך בה הוא מתקדם בשביל. זהו משחק שאין בו מנצחים, כולם ביחד בדרך צועדים. המשימה היא משותפת: להגיע לפארק וליהנות מפיקניק. במהלך הדרך החברים יבצעו משימות, יעזרו האחד לשני וינסו להתגבר על מכשולים . כל אחד ינסה להיות טוב יותר ולהתבגר על הקשיים, בעזרת החברים. במשחק הזה מיוצגות דמויות שונות, לכל אחת מהן  אתגר שונה איתו היא מתמודדת: קשיים בקשב וריכוז, קושי בדחיית סיפוקים, קשיים חברתיים, קשיים בוויסות חושי ועוד. במהלך המשחק כל דמות תנסה ללמוד להתמודד עם הקושי, כשהחברים האחרים באים לעזרתה. המשחק יכול לשמש התחלה של שיחה על שונות בין ילדים, קבלת האחר, איך כל אחד מתגבר על קשיים וכו'. במהלך המשחק הילדים יתרגלו כישורים חברתיים כמו פנייה לעזרה, עבודה בשיתוף פעולה ועוד.

 

picnic

3. צוות בורגר Team Burger – משחק תחרות בין שתי קבוצות. המטרה: להרכיב המבורגר עם כל המרכיבים שיש לכל קבוצה בקופסה. האתגר הוא שעל הילדים להביא את המרכיבים משולחן לשולחן כשהם נושאים אותם על הראש, על הרגל ואפילו על הבטן. הצוות שיצליח להרכיב ראשון את ההמבורגר שלו – הוא המנצח! על מנת להצליח במשימה הילדים יצטרכו לתכנן את המהלכים השונים, ללכת לאט בכדי שהדברים לא יפלו ועוד.

teamburger

4. קמפינג Camping – משחק קמפינג הוא משחק מסלול של שיתוף פעולה. המטרה היא שששת הדמויות יגיעו לקמפינג הנמצא בסוף הדרך. הן זקוקות לאביזרים שניתן להשיג בקיוסק של  הארנבת תמורת תשובה נכונה לחידה. הילדים יכולים להיעזר אחד בשני כדי לענות על החידות. המשחק מעודד עבודת צוות, הילדים יתרגלו המתנה לתור, דחיית סיפוקים. כמו כן ילמדו עובדות מעניינות על חיות ואף יתנסו בחיבור חידות משלהם.

camping

 

5. ליבי – בובת הרגשות- ליבי היא בובה אחת שמייצגת ארבע רגשות בסיסיים: שמחה, עצב, כעס ופחד. המשחק מאפשר שיחה על רגשות וכולל משימות שונות בנושא.

Livihappy

 

 

 

La importancia del juego para el desarrollo infantil

Piaget dijo hace mucho tiempo: "El juego es el trabajo de los ninos". Y podemos decir tambien: El juego es el lenguaje de los ninos. Los ninos se expresan a traves del juego, mucho antes de que tengan palabras para hacerlo. A traves del juego el nino nos cuenta sobre si mismo, sobre sus sentimientos. Como dijo  Winnicott:" El juego es un espacio transicional, el lugar de la ilusion".

Investigaciones hallaron que experiencias de aprendizaje a traves del juego son muy efectivas para el desarrollo infantil. Desde la mas temprana infancia los ninos tienen un potencial natural para aprender sobre el mundo a traves del juego. El juego no es solo para entreternse o para pasar un buen rato. El juego tiene una importancia critica para el aprendizaje y para la preparacion de los ninos para los desafios de la infancia y de la vida adulta.

Si bien el placer no es todo, es una parte muy imporante del juego. Disfrutar de la actividad del juego, el efecto de la sorpresa. Investigadores demostraron que existe una relacion entre experiencias positivas y la curiosidad por aprender cosas nuevas. Por ejemplo, los ninos pequenos aprenden mas despues de un evento sorpresivo que despues de un evento esperado. El juego ayuda a los ninos a dar significado a lo que hacen o aprenden: el significado aparece cuando el nino puede relacionar nuevas experiencias con cosas que conoce. En el juego los ninos investigan lo que vieron o hicieron, observan lo que hacen los demas, para entender el significado de las cosas. El juego, especialmente el juego simbolico o "como si", permite al nino elaborar cosas que le pasaron y entenderlas.

El juego compartido con otros, es una oportunidad para la interaccion social. En el juego compartido el nino puede expresar sus pensamientos, entender a los otros a traves del juego, desarrollar la comprension de que otras personas tienen sentimientos y pensamientos que son distintos a los suyos. El nino aprende a estar con otros, y a lograr una mejor comprension de las relaciones humanas.

La creatividad

 

Hace unas semanas participe en un congreso muy interesante sobre " Cerebro, Aprendizaje y Creatividad". Uno de los expositores que vino de Estados Unidos sugirio en su charla que no existe la creatividad antes de los diez anos de edad.  El cito al matematico Henri Poincare, que  investigo a principos del siglo pasado la creatividad matematica, y presento la teoria de Graham Wallas (1926) que habla de cuatro etapas del proceso creativo: preparacion, incubacion,  iluminacion y verificacion. De acuerdo a esta teoria, el investigador piensa sobre un determinado problema, luego necesita de una etapa de pensamiento inconsciente, que puede hacer mientras camina, nada, etc. Y luego llega el momento de la iluminacion o lo que se llama "a – ha moment". Ese es el momento en que el que la persona entiene de pronto algo que antes era para el un problema o un concepto que no entendia. Luego viene la verificacion, que es comprobrar si esta idea funciona en la realidad.

Yo soy psicologa especializada en desarrollo infantil, madre de dos ninos, y tengo un especial interes en el area de la creatividad en general y en el area del pensamiento creativo infantil en particular. Volviendo a la charla que mencione,  me molesto lo que dijo el profesor. En el receso me acerque y hable con el  y el me dijo que el no trabajaba con ninos, solo con adultos. El se basa en la definicion de la creatividad como una nueva conexion entre cosas que antes no estaban relacionadas, y el resultado de esta relacion debe pasar la prueba de realidad. O sea, debe ser util y usado por muchas personas.

Algunos dias despues de este  congreso tuve que preparar una charla para padres sobre el juego, y volvi a leer el excelente libro de Mitchel Resnick titulado " Lifelong Kindergarten". Resnick, que se dedica a investigar el aprendizaje en su laboratorio de MIT, sostiene que las escuelas y los adultos en general  deberian parecerse mas al jardin de infantes: Es necesario que haya mas imaginacion, mas creatividad, mas juego, mas cosas compartidas,  como en el jardin de infantes. Y con respecto a la creatividad el habla de dos tipos de creatividad. Una es la creatividad con C mayuscula. Esta es la creatividad de la que hablaba el profesor que dijo que no habia pensamiento creativo antes de los diez anos. Y la otra creatividad es la creatividad con  c minuscula. Resnick escribe en su libro: "El invento del clip de papel fue un acto de creativdad con C mayuscula. Cada vez que una persona piensa en un nuevo uso que puede darle al clip de papel, eso es creatividad con c minuscula. Si tenemos una idea que es  nos resulta util , esto  es creatividad con c minuscula. No importa que otros pensaron la misma idea en el pasado. Si para nosotros es una idea nueva y nos resulta util, es un ejemplo de creatividad.

Asi es como veo yo la creatividad infantil. Un nino que toma algunas maderitas, las une usando una tira de papel crepe que encontro en su casa, y construye una casita para sus animalitos, y dice : "hice una granja!", y juega con su granja,  sin duda en un acto creativo.

La creatividad no tiene que ver solamente con la expresion artistica. A veces hay gente que dice "yo no soy creativo" porque no se interesa en el arte o poque siente que no es bueno para las manualidades. Cuando hablamos de pensamiento creativo hablamos de nuevas conexiones, de solucion de problemas,  pensar en forma original.

John Goodwin de Lego Foundation dijo: "yo creo que todos los ninos nacen con el potencial de ser creativos, es necesario fomentarlo". El potencial es importante pero no menos importante el medio en el que vive en nino.

Padres y educadores pueden fomentar las creatividad infantil: hacer preguntas en lugar de dar respuestas, fomentar a los ninos a sacar sus propias conclusiones. Es importante que en el medio en el que crece el nino haya materiales que formenten el pensamiento y el juego creativo: no solo juguetes "comprados" si no tambien maderas, lanas, cajas, etc. Para jugar al supermercado se puede utilizar una caja registradora comprada pero tambien podemos dibujar una caja en un carton o hacer como si apretamos los botones imaginarios de la caja en un pedazo de madera. Cuanto menos definido el material, mas fomentamos la imaginacion y la creatividad.

En una charla del profesor Yoram Yobel de la Universidad Hebrea de Jerusalem, el hizo referencia a la teoria de Panksepp que habla de siete mecanismos neuronales de las emociones. El primero de estos mecanismos se llama Sistema de Busqueda o exploracion de lo desconocido. Este sistema permite buscar lo que no tenemos. Nos motiva a alcanzar aquello que  deseamos.  Pienso que es muy importante fomentar a los ninos a disfrutar de la busqueda, del camino, del proceso y no solo de los resultados. Los ninos son investigadores natos, aprenden a traves del juego, como investigadores que evaluan hipotesis. Los padres pueden ser ayudantes de investigacion de sus hijos (o mas bien sus guias), ayudando a los ninos en el proceso. Es posible fomentar la creatividad a traves del juego. En el juego  vemos "que pasaria si….", establecemos relaciones entre ideas y pensamientos,  personas y objetos. A  traves del juego aprendemos.

La curiosidad

En el maravilloso libro de Anna LLenas "Laberinto del alma", ella define la curiosidad asi: "La curiosidad tiene simpre ganas de jugar, de descubrir, de aprender. La curiosidad es una manifestacion de la alegria que te anima a explorar y a descubrir cosas nuevas, sientes el deseo de conocer aquello que no sabes, de ver lo que esta oculto, de averiguar algun misterio…. es el instinto de busqueda, el motor de la investigacion y del aprendizaje".

La curiosidad reside en el corazon del proceso creativo. La creatividad empieza con la curiosidad. La curiosidad es indispensable para comprender el mundo, a nosotros mismos y a los otros. La curiosidad nos lleva a investigar el mundo, el verdadero y el imaginario. La curiosidad abre las puertas de la imaginacion, la imaginacion fomenta un espacio de posibilidad, de juego e ideas.

El juego de padres e hijos

Los padres son los primeros companeros de juego de los ninos, y por lo tanto brindan la oportunidad de aprender a traves del juego,marcan un camino que seguira durante toda la vida.

El juego de padres e hijos en los primeros anos de vida tiene una importancia fundamental tanto para los padres como para los hijos. El juego compartido permite establecer y afianzar el vinculo entre padres e hijos a traves de la interaccion en el juego. Los primeros anos de vida son de importancia fundamental para el desarrollo y el aprendizaje. El cerebro se desarrolla en una forma muy rapida y significativa en esta etapa de la vida que una etapa critica para el desarrollo del cerebro. Y justamente en este momento, la actividad preferida del nino es jugar, y por lo tanto el potencial de aprendizaje a traves del juego es muy significativo. El establecimiento de un apego seguro es muy importante para el desarrollo emocional del nino. Es importante que los padres esten atentos a las necesidades de sus hijos, que se "sincronicen" con la modalidad de sus hijos, con su estilo, con su ritmo. Es muy importante que el nino juegue con otros ninos – sus hermanos, sus amigos – pero es muy imporante que juegue tambien con sus padres. Cada una de esta experiencias de juego aporta cosas diferentes  y por lo tanto, son todas indispensables.

Playfulness . O como ser padres ludicos

El juego entre padres e hijos no requiere de muchos juguetes ni de mucho tiempo. Un juego significatvo entre padre e hijo puede ocurrir durante las actividades cotidianas, mientras cocinamos, durante las comidas, al cambiar los panales, al banar a los ninos, al acostarlos. Podemos utilizar aquellas cosas que son accesibles en cada momento para jugar, como el carton del papel higienico, lanitas, etc. El juego requiere una combinacion de curiosidad, imaginacion y experimentacion.

imaginate la siguiente escena: estas prerando la cena y viene tu hijo y te dice: "mama, juguemos a que yo soy el rey y vos la reina". Podes decirle: "ahora no, estoy ocupada, estoy cocinando". Pero podes tambien ser un "padre ludico", y decirle a tu hijo: "dale, juguemos a que  sos el rey y yo soy la reina, y ahora estoy preparando un banquete para nuestros invitados que viene a nuestro castillo". Tu hijo esta jugando con vos, que es lo que queria, y el juego es una oportunidad excelente para fomentar la imaginacion ("a quienes vamos a invitar al banquete?", "que vamos a cocinar?")  y todo esto sin salir de la cocina, y sin dejar de hacer lo que tenias que hacer.

Ser un padre ludico es entender que no es necesario sentarse al lado de una mesa para jugar o para ensenarle algo nuevo a tu hijo . Podes ensenarle  categorias cocinando con frutas y verduras, podes ensenarle sobre los animales yendo al zoologico. Podes ensenarle los colores mientras paseas con tu hijo por la plaza o practicar su vocabulario haciendo pases con la pelota. El aprendizaje a traves del juego, a traves de la vivencia,  es el mas efectivo.

John Dewey dijo: "Ser ludico es mas importante que el juego mismo. Ser ludico es una actitud y el juego una expresion de esta". Y Georges Bernard Shaw dijo:" no es que dejamos de jugar porque envejecemos. Envejecemos porque dejamos de jugar".

El juego es importante, el juego es placentero. No solo para los ninos. No dejes de jugar!

L 

 

 

 

משחק ומשחקיות Play & Playfulness

פיאז'ה אמר לפני שנים רבות: "המשחק הוא העבודה של הילדים". ואפשר גם להגיד: המשחק הוא השפה של הילדים. דרך המשחק ילדים מבטאים את עצמם, עוד לפני שיש להם מילים. דרך המשחק הילד מספר על עצמו, על רגשותיו. כמו שוויניקוט אמר: המשחק הוא מרחב ביניים.

מחקרים מצאו שהתנסויות של למידה דרך משחק הן אפקטיביות במיוחד לצורך ההתפתחות. ממש  מהינקות יש לילדים פוטנציאל טבעי ללמוד על העולם דרך משחק. מחקרים הראו  שהתנסויות של משחק הן לא רק הנאה .למשחק יש חשיבות קריטית בלמידה ובהכנת הילדים לאתגרי הילדות והבגרות.

הנאה היא לא הכל אך בהחלט היא נמצאת בלב ליבו של המשחק. ליהנות מהפעילות עצמה, תחושת ההפתעה, התגברות על מכשולים. מחקרים מראים את הקשר בין חוויות חיוביות והסקרנות ללמידה. למשל, ילדים קטנים מראים יותר למידה אחרי אירוע מפתיע מאשר אחרי משהו צפוי. המשחק עוזר לילדים למצוא משמעות במה שהם עושים או לומדים: המשמעות מופיעה כשהילד יכול לקשר חוויות חדשות למשהו שכבר מכיר. במשחק ילדים חוקרים מה שהם ראו או עשו, או מסתכלים על אחרים שעושים את זה, כדי להבין את משמעות הדברים. המשחק, בעיקר משחק דמיוני, מאפשר לעבד דברים שקרו לילד, ולהפיק משמעות.

אם מדובר במשחק הדדי, המשחק הוא הזדמנות  לאינטראקציה חברתית. במשחק הדדי הילד יכול להביע  את מחשבותיו,  להבין את האחרים דרך משחק משותף, לפתח את ההבנה שלאחר יש רגשות ומשחבות שהן שונות משלו. הילד לומד להיות עם אחרים, וגם להגיע להבנה עמוקה  יותר של קשרים בין אנשים.

 

יצירתיות

לאחרונה השתתפתי בכנס מעניין על "מח, למידה ויצירתיות". אחד המרצים שהגיע מארה"ב טען ש"אין יצירתיות לפני גיל עשר". הוא הזכיר את המתמטיקאי אנרי פואנקרה, שהתעניין בחשיבה יצירתית, בעיקר יצירתיות מתמטית. ודיבר על תאוריית היצירתיות של גרהם וולאס (1926) שלפיה יש ארבעה שלבים לחשיבה יצירתית: הכנה, אינקובציה, הארה, אימות. לפי התאוריה הזו יש עניין שמעניין את החוקר, הוא זקוק לזמן של חשיבה לא מודעת – בזמן הליכה, ספורט,  או כל עיסוק אחר, ואז מגיע רגע ההארה או במילים אחרות, a-ha moment. חווית אהא! הוא הרגע שבו הבן אדם מבין לפתע דבר אשר קודם לכן היווה עבורו בעיה או מושג בלתי נתפס. במילים אחרות "נופל האסימון". אחר כך ברגע האימות, הוא בודק האם הרעיון שלו עובד במציאות.

כפסיכולוגית התפתחותית, כאמא לילדים וכאדם שמתעניין ועוסק בתחום של יצירתיות ועידוד חשיבה יצירתית אצל ילדים, האמירה של אותו מרצה מאד הפריעה לי ואף ניגשתי אליו בהפסקה לדון איתו בסוגיה הזו. הוא אמר לי שהוא לא עובד עם ילדים, הוא נוירופסיכולוג של מבוגרים וכך הוא רואה את הדברים. הוא נשען על ההגדרה של יצירתיות שהיא חיבור חדש בין שני דברים שלא היו מקושרים לפני כן, והתוצאה היא משהו שהוא עומד במבחן המציאות.

הכנתי כמה ימים לאחר מכן הרצאה להורים  וחזרתי לקרוא ספר נפלא בשם " Lifelong kindergarten" של Mitchel Resnick.  מחבר הספר הוא מומחה בטכנולוגיה חינוכית, מרצה בחקר הלמידה ב – MIT, ועובד בשיתוף עם חברת לגו. בספרו הוא טוען שרצוי מאד שבית הספר וגם חיי הבגרות ייראו יותר כמו גן ילדים: יותר דמיון, יותר יצירתיות, משחק, שיתוף וחשיבה, כמו שילדים עושים בגן הילדים. ולגבי יצירתיות הוא מדבר על שני סוגים של יצירתיות. יש מה שהוא מכנה

Big-C Creativity,  היצירתיות שמתחילה באות C גדולה, או באות יוד גדולה. לזה אולי התכוון המרצה כשאמר שאין יצירתיות לפני גיל עשר. ויש את ה – Small -c creativity, יצירתיות המתחילה באות c קטנה או באות יוד קטנה. כמו שרזניק כותב בספרו: "ההמצאה של סיכת הנייר הייתה יצירתיות באות יוד גדולה. כל פעם שבן אדם חושב על שימוש חדש לאותה סיכת נייר, זו יצירתיות באות יוד קטנה. כשיש לנו רעיון שהוא שימושי עבורנו, זו יצירתיות  באות יוד קטנה. לא משנה אם מיליון אנשים חשבו על זה בעבר. אם מדובר ברעיון שהוא חדש ושימושי עבורי, זו יצירתיות ביוד קטנה.

כך אני רואה את היצירתיות אצל ילדים. ילד שלוקח כמה מקלות שמצא, מחבר אותם עם רצועה של נייר קרפ שהייתה תלויה בגן יום לפני כקישוט ובונה בית ושם שם חיות ואומר: "הנה חווה!", והוא משחק עם זה, זו יצירתיות בשבילי.

יצירתיות זה לא רק "לעשות יצירות". לפעמים אנשים אומרים "אני לא יצירתי", כי לא אוהבים לעסוק באומנות או מרגישים שהם לא מספיק טובים במלאכת יד. יצירתיות זה יותר מזה. אנחנו מדברים על חשיבה יצירתית: חיבורים חדשים בין דברים, פתרון של בעיות, חשיבה מחוץ לקופסה.

ג'ון גודווין אמר "אני מאמין שלכל הילדים יש את הפוטנציאל להיות יצירתיים, פוטנציאל שצריך לטפח". פוטנציאל הוא חשוב, אבל לא פחות חשוב, הסביבה.

הורים ומחנכים יכולים לעודד חשיבה יצירתית אצל ילדים: לשאול שאלות במקום לתת תשובות, לעודד ילדים להגיע לבד למסקנות. כמו כן חשוב שיהיו בסביבה דברים זמינים למשחק יצירתי: לא רק משחקים שברור מה מטרתם אלא גם חתיכות עץ, חתיכות בד, ועוד.

בהרצאה של פרופ' יורם יובל נחשפתי לתאוריה מאד מעניינת של פאנקספ, שדיבר על שבע מערכות רגשות בסיסיים. הראשונה מהן נקראת   Seek – expectancy, או בתרגום לעברית, ביקוש. המערכת הזאת מאפשרת לרצות את מה שאין, נותנת מוטיבציה לשאוף למה שאי אפשר לראות אותו. היא הדרך כדי להגיע למה שאנחנו רוצים. וחשוב מאד בעיניי לעודד ילדים ליהנות מהחיפוש הזה, מהדרך, מהתהליך, ולא רק מהתוצאה. ילדים הם חוקרים מלידה, הם לומדים דרך משחק כמו חוקרים שמעלים השערות ובודקים אותן. ההורים יכולים להיות עוזרי המחקר של הילד (או אולי יותר נכון, מנחי המחקר שלו), בכך שיובילו אותו, ויעזרו לו להגיע לתוצאות, וליהנות מהדרך. אפשר לטפח את היצירתיות דרך משחק. במשחק אנחנו מנסים רעיונות , בודקים "מה יהיה אם… "אנחנו יוצרים קשרים בין רעיונות , אנשים ודברים. דרך המשחק אנחנו לומדים.

סקרנות

אהבתי כשקראתי בספר של אנה ליאנס, מאיירת ומטפלת באומנות מספרד: "הסקרנות תמיד רוצה לשחק, לגלות, ללמוד. הסקרנות היא ביטוי של שמחה, היא גורמת לך לחקור ולגלות דברים חדשים. אתה מרגיש רצון להכיר את מה שאתה לא יודע, לראות מה שמסתתר, לגלות מסתורין… זה יצר החיפוש, המנוע של החקר והלמידה".

הסקרנות היא ליבה של היצירתיות. היצירתיות מתחילה בסקרנות. הסקרנות חיונית כדי להבין את העולם, את עצמנו ואת האחרים. הסקרנות מעודדת אותנו לחקור את העולם, העולם הדמיוני והאמיתי. הסקרנות פותחת פתח לדמיון, לשאלות "מה יקרה אם…. ". הדמיון מעודד מרחב של אפשרויות, של משחק ורעיונות. 

משחק הורה – ילד

הורים הם החברים הראשונים למשחק של הילדים ולכן יש להם את ההזדמנות לאפשר למידה דרך משחק שתימשך במהלך השנים הראשונות לחיים.

המשחק בין הורה לילדים במהלך השנים הראשונות יכול להיות משמעותי מאד לשניהם. אפשר לבסס קשר משמעותי בין הורה לילד דרך אינטראקציות של משחק. השנים הראשונות הן חשובות במיוחד ללמידה ולהתפתחות. המח מתפתח בצורה מהירה בתקופה הזאת של החיים. מדובר בתקופה קריטית להתפתחות המח שהיא גם תקופה בה הילד מאד אוהב לשחק , ולכן הפוטנציאל ללמידה דרך משחק בגיל זה מאד משמעותי. התקשרות בטוחה היא חשובה ביותר לרווחה הנפשית של הילד. חשוב שההורה יהיה קשוב לילד, קשוב לצרכיו, מכוונן לילד, לסגנון שלו, לקצב שלו.

חשוב שהילד ישחק עם ילדים אחרים – עם האחים שלו, עם חבריו,  אך אין תחליף למשחק עם הורה.

משחקיות Playfulness

משחק בין הורה וילד לא דורש הרבה משחקים וגם לא הרבה זמן. משחק משמעותי בין הורה וילד יכול להתרחש בזמן פעילויות יומיומיות, כמו בישול, האכלה, אמבטיה והליכה לישון. אפשר להשתמש בדברים זמינים כמו גלילים של נייר טואלט, קרטון ועוד. המשחק דורש שילוב של  סקרנות, דמיון והתנסות.

דמיינו מצב כזה: אתם מבשלים ארוחת ערב, והילד שלכם בא ואומר: "אמא, בואי נשחק שאני המלך ואת המלכה". אפשר להגיד לו: "לא עכשיו, אני עסוקה". ואפשר להיות "הורה משחקי" ולהגיד לו: "בטח, אני המלכה, ועכשיו אני מבשלת הרבה דברים כי עוד מעט יגיעו אורחים לממלכה שלנו. את מי נזמין?" . הילד מרגיש שהוא משחק, זו הזדמנות נפלאה לפתח משחק שמעודד את הדמיון והכל בלי לזוז מהמטבח והבישולים.

להיות הורה משחקי זה להבין שלא צריך לשבת ליד שולחן כדי לשחק או כדי ללמד משהו חדש את ילדנו. אפשר ללמד מיון וקטגוריות במשחק עם פירות וירקות במטבח, אפשר (ורצוי) ללמוד על חיות בביקור בגן חיות ולא רק בהסתכלות בספר או בסרט. אפשר ללמוד על צבעים תוך כדי נסיעה באוטו ולתרגל אוצר מילים תוך כדי התמסרות כדור. אין כמו למידה דרך משחק, למידה חוויתית.

ג'ון דיואי אמר: "משחקיות היא יותר חשובה מהמשחק עצמו. המשחקיות היא גישה, המשחק הוא ביטוי חיצוני של גישה זו". וג'ורג' ברנרד שו אמר: "אנחנו לא מפסיקים לשחק כי אנחנו מזדקנים. אנחנו מזדקנים כי אנחנו מפסיקים לשחק".

 

אז תזכרו, המשחק הוא חשוב, המשחק הוא כיף גדול. לא רק לילדים. אל תפסיקו לשחק!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מאיירים שמאירים באור מיוחד

אני אוהבת ספרי ילדים בגלל הסיפור שהם מספרים אבל לא רק. העיצוב של הספר, האיורים, חשובים לי לא פחות. יש כמה מאיירים אהובים עליי שאני ישר מזהה ספר שהם איירו, ובדרך כלל זה גם ספר שאוהב… ללא ספק יש משהו מיוחד בחיבור בין המחבר והמאייר.

יש טכניקה של איור שאני אוהבת במיוחד. מדובר בטכניקה של קולאז' שמשלבת איורים, יחד עם טקסט ותמונות של חפצים אמיתיים שמשתלבים ביחד. השילוב של החומרים יוצר אפקט של הפתעה נעימה.  הנה דוגמא של המאיירת סילביה בונאני, מתוך הספר "מה צריך בשביל…".

IMG_20190409_162858.jpg

אחת המאיירות הטובות שיש בארץ שעוסקת בטכניקה הזאת היא איה גורדון – נוי. הספרים המופלאים של אורית גידלי "נונה קוראת מחשבות" ו"נונה ומחק האוויר" למשל, הם עוד יותר מופלאים בזכות האיורים של איה גורדון – נוי.

cof

מאיירת נוספת שעוסקת בטכניקה הזאת היא המאיירת והסופרת הבריטית לורן צ'יילד .סדרת ספרי הילדים שלה "צ'רלי ולולה", שזכתה גם לגרסה טלוויזיונית, היא מהסדרות המוצלחות שאני מכירה. אצלנו בבית אוהבים במיוחד למשל את "אני בכלל לא עייפה ואני לא הולכת לישון", "אני בחיים לא אוכל עגבנייה" ועוד. גם הגרסה שלה לספר האהוב של אנדרסן The princess and the pea" (הניסה והעדשה), יפייפיה בזכות האיורים המיוחדים שנוצרו בטכניקת קולאז'.

 

ולבסוף אני רוצה לספר על סופרת ומאיירת מדהימה שגיליתי ממש לאחרונה די במקרה. מדובר בסופרת והמאיירת הספרדייה אנה ליינאס (Anna Llenas). התחברתי אליה במיוחד בזכות הטכניקה שלה וגם בגלל שרב הספרים שהיא כותבת עוסקים באחד הנושאים החשובים בעבודה שלי כפסיכולוגית, התחום הרגשי. אנה ליינאס למדה פרסום ויחסי ציבור וגם עיצוב גראפי, ועסקה בתחומים אלה. בהמשך למדה תרפיה באומנות וכעת היא עוסקת בתחום זה ובנוסף יוצרת ספרי ילדים שמתמקדים בתחום הרגשי. כל הספרים שלה מיוחדים, מעוצבים בצורה יוצאת דופן, וגם הטקסטים נהדרים. כמו למשל "מפלצת הצבעים" המספר על מפלצת שקמה בבקר ושמה לב שהיא צבועה בכל מני צבעים. מה שקרה זה שהרגשות, שמיוצגות על ידי צבעים שונים, התבלבלו, התערבבו. ואז הוא פוגש ילדה חמודה שעוזרת לו לארגן את הרגשות שלו, או במילים אחרות , לווסת את עצמו.

cof

בנוסף לטכניקת הקולאז' חלק מהספרים של אנה ליאנס עשויים בטכניקה נוספת שהלל בני ואני אוהבים במיוחד והיא טכניקת ה – Pop-Up. השילוב בין הקולאז' והפופ אפ הוא שילוב מנצח, שהופך את חווית הקריאה של הספר לקסומה ומיוחדת. הנה כמה דוגמאות מתוך "מפלצת הצבעים" ו"אני אוהב אותך (רב הזמן)", שני ספרים של אנה ליינאס שמשלבים את שתי הטכניקות.

 

ולקינוח, ספר נוסף של אנה ליינאס, "מבוך הנפש", שהוא הזמנה למפגש עם מצבים שונים של הנפש שלנו במסע אל תוך עצמנו – שמחה, ספק, קנאה, החלטות, התאהבות ועוד. כתוב בחוכמה וברגש, ומאוייר למופת.

 

מאיירי ספרי ילדים שמאירים באור מיוחד. באור קסום.

 

 

 

 

שימוש חוזר  – La recup

cof

 

מאז ומתמיד אני אוגרת דברים – בעיקר בדים, חוטים, כפתורים. גם ספרים, עיתונים. יש דברים שקשה לי להיפרד מהם. בגדי תינוקות של הילדים שלי למשל.  העברתי הרבה , אבל שמרתי כמה בגדים, שהבדים שלהם, הצבעים שלהם,  נקשרו לליבי ולא יכלתי להיפרד מהם. אני שומרת  סדינים שהיו של סבתא שלי, והם מלאים בזיכרונות מתוקים מלילות שישנתי אצלה, ובבקר היא העירה אותי עם ארוחת בקר במיטה, במגש יפה, שכלל תמיד מיץ תפוזים שזה הרגע היא סחטה בשבילי באהבה. יש לי מפות שנרקמו ע"י שתי הסבתות שלי, שהן בלויות, קרועות… אבל עדיין כל כך יפות, ומלאות בזיכרונות. קראתי ספר מופלא בספרדית שנקרא "הנשמה של החפצים". ואני באמת מאמינה שיש חפצים שיש להם נשמה, חיים משלהם, הם מספרים סיפור.

כשהחלטתי להכין לאחרונה מיטות לבובות, השתמשתי בעצים שהיו חלק ממיטת מעבר של הילדים שלי. כדי להכין את המיזרונים השתמשתי בשקי שינה שהיו להם בתור תינוקות, וגם במגני מיטה שלהם.

בצרפתית  יש מושג שאני אוהבת, la recup (גם בספרדית יש מושג דומה, אבל בצרפתית נשמע יותר יפה!). זה לא רק למחזר, זה להחזיר, להחזיר לחיים דברים, שבצורה הזו יכולים להמשיך להיות חלק פעיל בבית , כשהם  הופכים להיות חלק חשוב במשחקים של הילדים. הדברים חוזרים לחיים ומקבלים משמעות חדשה שמתווספת לנשמה הקודמת שלהם.

תמיד אהבתי את הסיפור של הנסיכה והעדשה, וכשהייתי במוזיאון אנדרסן בקופנהגן לפני הרבה מאד שנים ראיתי מיצג של המיטה עם המיזרונים הרבים.

החלטתי לעשות גרסה משלי. חיברתי שני משטחים שקניתי במקס סטוק, ויצרתי מיטה ואז התחלתי לצור מיזרונים. את המילוי לקחתי ממגן מיטה שהיה לי בבית. חלק מהבדים בהם עשיתי שימוש היו בדים שקניתי וחלק בדים ממוחזרים, כמו  למשל סדין של סבתא שלי. וכל פעם שאני מסתכלת על המיזרון שעשוי מבד הסדין אני מתרגשת, כי הוא מזכיר לי את סבתא שלי האהובה וכל הזיכרונות שלי איתה. ואני ממש מרגישה אושר גדול שהחזרתי את הבד הזה לשימוש! שהוא לא סתם בתוך ארון עם חומרי יצירה אלא שהוא חלק מחיי עוד פעם.

 

cof

 

 

 

היום יום הולדת!

השבוע חגגנו להללי בני יום הולדת חמש, באיחור של שלושה חודשים…. גם בשנה שעברה התעכבנו לחגוג לו. ניסיתי להבין למה. מה גורם לעיכוב הגדול. אם זה רק שגרת החיים העמוסה או האם יש משהו מעבר.

במשפחה בה גדלתי ימי הולדת היו תמיד דבר חשוב מאד. הם בעצם כאלה עד היום, לא משנה בני כמה אנחנו. בתור ילדה, תמיד חגגו לי יום הולדת, גם למשפחה וגם לחברים מהגן/בית הספר.

אם מסיבת הילדים הייתה בבית היה מגיע מפעיל. והיה עניין מיוחד סביב העוגה, אותה הכין לרב אבא שלי המוכשר. עוד לפני עידן בצק הסוכר, הוא הכין עוגות מדהימות, ביניהן עוגה בצורת ליצן, גן שעשועים, חדר של ילדה, ועוד. והיו כמובן מתנות ושקית הפתעות לחברים.

כשהכרתי את דודי בעלי הוא סיפר לי שבמשפחה שלו לא חגגו ימי הולדת. הוא גילה לראשונה מתי יש לאמא שלו יום הולדת כשהכיר אותי, הסתבר ששתינו חוגגות באותו יום!.

מאז שאנחנו ביחד, יש לנו מנהג, שמקשטים את הבית בבלונים ערב היום הגדול של כל אחד מבני המשפחה, מכינים עוגה ומתנות, וכשמי שיש לו יום הולדת מתעורר בבקר, "מופתע" למראה החגיגה שהוכנה לכבודו.

את יום הולדת שנה להדר, בני הבכור, חגגנו בפארק ברמת גן. גרנו אז בדירה מאד קטנה בפתח תקווה ולא היה לנו מקום. משפחה וחברים הגיעו למקום, תחמנו אזור בבלונים, הבאנו שולחנות, כיסאות ואוכל והיה מאד שמח.

בהמשך חגגנו כבר בביתנו בגדרה, וכשהדר היה בן ארבע החלטתי לראשונה להזמין חברים מהגן למסיבת יום ההולדת שלו. בעלי ואני עשינו הפעלה שכללה צביעת סינרים מאל בד, אפיית פיצות ועוד. היה ממש כיף. אחד מרגעי השיא היה מירוץ בימבות בחנייה.

בשנה שעברה עשינו הפעלה של מיינקראפט להדר (ועל זה פוסט נפרד) ולהלל יום הולדת מפרץ הרפתקאות. השנה התלבטנו מה לעשות. במשפחה שלנו ברור שאנחנו עושים את ההפעלה, אני לרב מתכננת ומחלקת תפקידים לכולם. ככל שעבר הזמן שינינו תכניות: בהתחלה חשבנו לעשות יום הולדת מדעים, בהמשך תכננו יום הולדת מטוסי על, ובסופו של דבר הנושא הנבחר היה "תכניות טלוויזיה". תחילה עשינו כאילו אנחנו בתכנית "הלל מדען" (בהשראת "דן מדען"). עשינו ניסויים שונים, עליהם התאמנו,  כשהשיא היו הניסויים שעשה דודי עם קרח יבש.

בהמשך "העברנו ערוץ בטלוויזיה" לתכנית אחרת, "מסיבת יצירה" בנושא גיבורי על. ניהלתי עם הילדים שיחה על גיבורי על, שאלתי אותם איזה גיבור על היו רוצים להיות, אילו כוחות היו רוצים לקבל, ובהמשך כל ילד קיבל שקית ובה גלימה שהכנתי מאל בד, מסיכה ומדבקות לקישוט.

סיימנו  במסיבת ריקודים עם כל הגיבורים והגיבורות, עוגת יום הולדת והפתעות לכולם.

cof

אז למה אני תמיד מתעכבת? הגעתי לכמה מסקנות: בנוסף לבעיות התארגנות שמאפיינות אותי, אני עושה עניין גדול מימי הולדת, ונהנית מאד מההכנות, לא פחות מאשר ביום ההולדת עצמו!

 

 

 

Herve Tullet

cof

לפני כמה שנים קניתי ספר יצירה ובאחד הדפים הייתה הדרכה על הכנת מדף לחדר ילדים. אני מייד הסתכלתי על הספרים שבתמונה של המדף. יש לי נטייה להתמקד בפרטים…סיקרן אותי לדעת על הספרים האלה. חיפשתי אותם ב – google, ב – bookdepository… וכך גיליתי את Herve Tullet, שמאז הפך לאחד האומנים שאני הכי מעריכה והוא השראה בשבילי ושמו הוא שם נרדף ליצירתיות.

Herve Tullet  כתב הרבה מאד ספרים, מעט תורגמו לעברית, מעט מדי. דווקא הספר הראשון שגיליתי, זה שהיה על המדף בתמונה ושמו Press Here, תורגם לעברית  בשם "משחקים בנקודות". הספר יצא לאור בצרפת בינואר 2010 והפך מייד לאטראקציה גדולה בעולם ספרי הילדים.

cof

 

מדובר בספר אינטראקטיבי, שהוא בעצם מעודד את הקורא או את זה שמקשיב להקראת הסיפור – הרי מיועד לילדים צעירים – למשחק, למשחק דמיוני.

הילד הוא שותף פעיל והוא יכול "לגרום לדברים לקרות" – מכפילים את מספר הנקודות באמצעות טפיחה על נקודה מסוימת, או שאנחנו גורמים לשינוי צבע על ידי שפשוף הדף. או שמגדילים את גודל הנקודות בעזרת מחיאת כפיים. החוויה שהספר נותן היא של הנאה רבה, של קסם, הוא מלא בהפתעות משחמות ומפעיל את הדמיון.

אחרי שגיליתי את הספר הזה, המשכתי לבדוק ספרים נוספים של Herve Tullet, כמו למשל Mix it up!, ספר בו הוא מלמד בצורה המיוחדת שלו על צבעים.  הוא הוציא ספר בו הוא חולק עם הסופר רעיונות להפעלות יצירתיות. ניסיתי חלק מהם עם ילדים, וההנאה הייתה רבה מאד והתוצר מדהים.

 

בנוסף לספרים הוא הוציא גם משחקים מדהימים. כל העבודה שלו מעודדת חשיבה יצירתית.

 

לראות את הרווה טולה בפעולה הוא דבר מיוחד במינו. צפו בסרטונים ב – you tube על ההפעלות שהוא עושה לילדים ותבינו. חשבתי מייד שהייתי כל כך שמחה אם הוא היה יגיע לארץ ואף פניתי בעניין זה לאגף הנוער במוזיאון ישראל (!). הם ענו לי ואמרו לי שהוא כבר התארח פעם במוזיאון, ושישמחו שיגיע שוב. מקווה שזה יקרה!

לפני כמה ימים עלה לשידור מיזם מאד מעניין בשם "התערוכה האידאלית" (L'expo ideal) שאפשר לעקוב אחריו בפייסבוק או באפליקציית BaYam. בסרטונים שונים הרווה טולה מסביר על תהליך היצירה מנקודת המבט המיוחדת שלו.

ממליצה בחום להכיר את Herve Tullet!!!

חוג אמא

nesting bowls3

כשיצרתי את האתר בשנה שעברה החלטתי שחלק מהפעילות תהיה סדנאות שאעביר לקהלים שונים. אני שמחה לספר שבשבוע הבא אתחיל עם הסדנא הראשונה של "חוג אמא".

מדובר במפגשים שאקיים פעם בחודש ובהם נכין כל פעם צעצוע/משחק. הפעילות תתחיל בהסבר על התרומה של הצעצוע מבחינה התפתחותית.

במפגש בשבוע הבא נכין Nesting Bowls. מדובר בצעצוע קלאסי, שמגיע בגרסאות שונות, לרב כוסות מפלסטיק. אני בחרתי להכין את זה מחוטי טריקו רכים ונעימים. מדובר במשחק בעל תרומה התפתחותית רבה, מפתח כשורים כמו תיאום עין יד, תפיסה ויזו-מרחבית, פתרון בעיות ועוד. הוא מאפשר גם עבודה גם על שפה ומושגים כמו למעלה-למטה, גדול- קטן, שמות של צבעים, מספרים. תלוי בדרך בה נשתמש במשחק נוכל לבנות אך גם לשחק במשחק הדדי, במשחקי מיון, זיכרון ועוד.

בנוסף יש ערך רב לצעצוע שאנחנו מכינים בעצמנו לילדנו או כמתנה… נכין צעצוע שהוא one of a kind, אין שני לו.

אמנם קראתי לפעילות "חוג אמא" היא פתוחה גם לאבות ולכל מי שרוצה להגיע למפגש מהנה של עשייה יצירתית בצוותא.

הצעצוע שנכין  יכול "להתפתח" לשימושים שונים שהם לאו דווקא צעצוע: קעריות לסידור חומרי יצירה, איפור, תכשיטים, קערות להגשה ועוד כיד הדמיון.

מתי: יום שישי 19.10.18, 9.00-12.00
איפה: גדרה
עלות: 200 ₪
לפרטים: קרינה 054-5592565

 

 

 

 

מצב צעצועים: תחנת הדמיון

תמיד אהבתי ליצור צעצועים ולאחרונה התחלתי ליצור כאלה המשלבים עץ ובד, שני חומרים שאני מאד אוהבת. יש נשים שאוהבות לקבל בגדים, תכשיטים וכו'. זה לא שאני לא אוהבת, אבל אני מעריכה במיוחד סוג אחר של מתנות שקבלתי לאחרונה מדודי בעלי: מקדחה חדשה, מקדחת אימפקט, מסור, מלטשת…. סוג של צעצועים חדשים שעוזרים לי מאד במלאכת העץ.

יצרנו אוהל, צעצועים לתינוקות ואז הגיע התור ל"תחנת הדמיון". הלל הבן הצעיר שלי מאד אוהב משחק דמיוני, וגם לעשות הצגות עם בובות. חשבתי שיהיה נחמד מאד ליצור לו צעצוע שיהיה תאטרון בובות מצד אחד וחנות מהצד השני. חנות כזו שתוכל לשמש במה למשחק דמיוני מגוון: פעם זה יהיה בית קפה, פעם סופר,פעם חנות תיקונים, פעם חנות ירקות ופירות וכו' וכו'. ישבתי וציירתי, יצרתי דגם קטן מקרטון. צבעתי אותו בצבעים שהיו לי בבית. זה מה שיצא:

 

ואז עשיתי חיפוש ב – pinterest, כדי לבדוק איזה מידות מתאימות למה שרציתי לבנות. ואז ראיתי ש"הרעיון שלי" כבר קיים בשטח. יש כאלה שנמכרים על ידי חברות מסחריות שבנוים על אותו עיקרון של משחק עם שתי פונקציות, דוכן ותאטרון בובות. ראיתי גם הרבה דברים דומים למה שחשבתי שנעשו על ידי הורים במקומות שונים בעולם ואז נתקלתי בדגם שהיה ממש דומה למה שדמיינתי, בבלוג של Rambling Renovators. ג'ן , בעלת הבלוג, יצרה תחנת דמיון עבור הבת שלה, שהייתה ממש דומה למה שאני תכננתי והיא עזרה לי בחישוב המידות. אימצתי רעיונות מעניינים מתוך הפרויקט שלה, והוספתי גם את החלק שלי. בבקר שישי אחד נסעתי עם דודי לאשדוד וקנינו את החומרים, ובאותו סוף שבוע התחלתי לעבוד על הפרויקט. כל המשפחה נרתמה למשימה.

 

לתחנת הדמיון שתי פונקציות: מצד אחד, אותו צבעתי בירוק, היא תאטרון בובות, עם וילון ולוח בו אפשר לכתוב את שם ההצגה. מהצד השני, אותו צבעתי בתכלת, היא חנות. על לוח גיר מעל החלון אפשר לרשום את סוג/שם החנות. יש גם לוח נוסף באחד הצדדים. אם זה בית קפה, אנחנו רושמים על הלוח את התפריט. על המדפים שמים מגש, צלחות, כוסות, קנקן עם קפה, דברי מאכל ועוד. אם זו חנות מכולת, אנחנו רושמים על הלוח שבצד את המחירים של הדברים שנמכרים בחנות, ושמים על המדפים פירות, ירקות, שימורים ועוד. כמובן שהכל "בכאילו". הלל אוהב לשחק גם בדואר חבילות, ואז מישהו בא לקחת חבילה שהגיעה אליו. האפשרויות הן רבות, הכל תלוי בדמיון.
אני נהניתי גם לקשט את התחנה, תפרתי וילון לתאטרון וסרגתי שרשרת דגלים לצד של החנות.

 

התחנה עשויה מעץ, וניתן לקפל את המדפים ואת הדלתות, כך שתתפוס פחות מקום כשלא משתמשים בה. אצלנו היא פתוחה והיא ממוקמת בחדר המשחקים תמיד מוכנה לשימוש.

cof

התחנה מאפשרת פיתוח משחק דמיוני ומעודדת פעילות יצירתית, שכוללת הכנת אביזרים ועזרים למשחק. אם זה עבור התאטרון: ניתן להכין בובות כפפה, חפצים לתפאורה, כרטיסים ועוד. אם המשחק הוא בצד של החנות, אפשר לצור אין ספור דברים: חבילות, מכתבים, מוצרי מזון, כסף ועוד ועוד ועוד. לאלה שכבר יודעים לכתוב אפשר לתרגל את כישורי הכתיבה באמצעות הכנת תפריט, רשימת מוצרים עם מחירים , שם לחנות, שם להצגה, כרטיסים ועוד.
למשחק הדמיוני חשיבות רבה בהתפתחות הילדים, ולכן רצוי מאד לעודד אותו, יחד עם סוגים אחרים של משחק שגם הם חשובים. משחקי דמיון או "בכאילו" מהווים הזדמנות לשחזר חוויות שעובר הילד, לעבד דברים, להביע משאלות ותורם רבות להתפתחות הרגשית של הילד.
ערך נוסף של תחנת הדמיון שחשוב מאד בעיניי הוא שהיא מאפשרת הזדמנות לתקשורת בינאישית, המפגש בין מספר וקהל, בין מוכר וקונה, מלצר ולקוח במסעדה ועוד. במשחק הזה אנחנו יוצרים שיח הדדי, מתרגלים גם כישורי שפה ומיומנויות תקשורת.

לאחרונה תחנת הדמיון שלנו יצאה לטיול, בתפקידה כתאטרון בובות, במסגרת עבודתי בקידום בריאות של מכבי שירותי בריאות. הפעילות כללה הצגה ולאחר מכן פעילות יצירה הקשורה לתוכן ההצגה.

fotos huawei 10 2513

חשוב להדגיש את התרומה המשמעותית של פעילות עם תאטרון בובות עבור ילדים צעירים. מדובר בפעילות אהובה על חלק גדול מהילדים, היא מאפשרת הזדמנות של רגעי כיף והנאה. אם הילד הוא מי שעושה את ההצגה, הדבר תורם לביטחון העצמי שלו, לכישורי השפה והזיכרון שלו. הוא צריך להתארגן עם מספר דברים, להפעיל את ידיו…. בהחלט פעילות שמשלבת כישורים שונים ומגוונים. אם ההורה/מחנך הוא זה עושה את ההצגה, פעילות זו מאפשרת לעסוק בנושאים שונים בצורה עקיפה, וכך להעביר מסרים, לאפשר הזדהות. כך למשל, לעיתים קשה לשוחח עם ילדים על נושאים מסוימים. במקרה זה אפשר להעלות הצגה שמספרת דברים דומים למה שקורה לילד (הילד יכול להגיד "גם לי זה קרה"). למשל, אם הגננת ספרה לנו שהילד רב עם חבר שלו ואנחנו רוצים לשוחח איתו על זה, אפשר לספר סיפור על שני חברים, ולשאול את הילד: "מה נראה לך שהילד הזה יכול לעשות?" " איך הוא מרגיש?" וכו'. קל יותר לדבר על הדברים האלה כשמדובר במישהו אחר מאשר אם פונים ישירות לילד עצמו ושואלים אותו: "מה היית צריך לעשות?" "איך אתה מרגיש?"
אפשר לספר סיפורים מוכרים בהצגות, אך אפשר ואף רצוי להמציא סיפורים, לפי הצרכים , לפי הדמיון…. בתחנת הדמיון…הכל אפשרי!