עונת הצעיפים הגיעה!

כשהייתי ילדה קטנה אמא שלי והסבתות שלי לימדו אותי כל מני מלאכות: למדתי לסרוג בשתי מסרגות, לרקום ולתפור. סרגתי לעצמי סוודרים, צעיפים ואחד הזיכרונות המתוקים ביותר מהילדות שלי הם מפגשי התפירה אצל סבתא שלי. כל כך אהבתי להגיע אליה, להרים מהרצפה את מכונת התפירה הכבדה ולתפור ביחד. בעיקר אהבתי להכין בובות.

לפני כמה שנים טובות, כשהאחיין הגדול שלי נולד , נסעתי לארגנטינה והוקסמתי על ידי שמיכה שהוא קיבל במתנה. שאלתי איך היא עשויה, ולמדתי שהיא ארוגה בנול. עד אז לא הכרתי את הטכניקה הזאת והשמיכה הייתה כל כך יפה!. ביררתי ומצאתי חנות סדקית שבה היו שיעורי אריגה. השיעורים היו פעם בשבוע, והבעייה שלי הייתה שלא היה לי הרבה זמן, הגעתי לארגנטינה לחופשה בלבד. ניגשתי למורה לאריגה והיא הציעה לתת לי שיעורים פרטיים. אחרי שלושה – ארבעה שיעורים למדתי את הטכניקה הבסיסית והאריגה הפכה לחלק חשוב בחיי. בשנים הבאות, כל פעם שהגעתי לביקור בארגנטינה חזרתי לכמה שיעורים ולמדתי דברים חדשים. בהתחלה הייתי אורגת לעצמי, צעיפים, פונצ'וס  (שכמיות),רואנאס (פונצ'ו פתוח מקדימה). אחר כך התחלתי להכין מתנות – שמיכות לתינוקות למשל. ואז פעם אחת, הגעתי לחנות בגדים בתל אביב ביום חורפי כשאני עטופה בשכמיה – "רואנה" –  אפורה. המוכרת שאלה אותי מאיפה הבגד שאני לובשת  וסיפרתי לה שאני ארגתי אותו בעצמי בנול. ואז היא הציעה לי למכור בחנות. הכנתי מספר פריטים, חלק נמכרו. אחר כך מכרתי גם בחנות אחרת. זה לא היה פשוט למכור בחנויות דברים עשויים בעבודת יד… זה לא היה זול. נשארתי עם מלאי של צעיפים ואז התחיל מנהג חדש: מכירות בביתי. בדירה קטנה בפתח תקווה התחלתי לערוך אירועי מכירה, שבהם מכרתי את הדברים שהכנתי בנול, וגם לחמים, עוגות ועוגיות שאפיתי. הייתה זו תקופה מאד טובה, עבדתי קשה אך מאד נהניתי. אפילו תפרתי בובות מבד וארגתי צעיפים קטנים בשבילן. כשהייתי ילדה קטנה אהבתי לשחק עם האחים שלי ועם בני הדודים שלי במשחק "החנויות". לכל אחד הייתה חנות, והכי אהבתי לעטוף את המתנות. באירועים האלה הגשמתי חלום מילדות, הייתה לי חנות משלי ליום אחד!

כשהתחלתי לעבוד במכון להתפתחות הילד בחולון, פגשתי כמה בנות בצוות שלי שאהבו את הצעיפים שעשיתי, והתחלתי לקבל הזמנות. אני זוכרת שפעם אחת מישהי בקשה שאכין שני צעיפים לחברה שהייתה אמורה לטוס לחו"ל. לא היה לי מפסיק זמן להכין בעצמי שני צעיפים. ניצלתי את העובדה שהיו לי בבית שני נולים, ולימדתי את בעלי, שהיה אז חבר לי, לארוג בנול (הוא כמובן עשה את זה מצוין). פעם מכרתי צעיף לרופאה שעבדה איתי, והיא הלכה איתו להשתלמות רופאים. כשחזרה מאחת הפגישות, ספרה לי שמישהי שפגשה בהשתלמות אהבה את הצעיף ושאלה אם אפשר להזמין צעיף דומה. הכנתי לה, ומדי פעם הייתי מקבלת ממנה הזמנות נוספות מנשים אחרות שהיו בהשתלמות. כמה שנים לאחר מכן, הייתי בעצמי ביום עיון ופגשתי רופאה שאני מכירה, וראיתי שהיא לובשת צעיף שאני הכנתי. שאלתי אותה מאיפה הצעיף, וספרה לי שפעם הייתה בהשלתמות והזמינה את זה מאחת הרופאות…

כשהחורף מגיע זה הזמן המושלם לאריגה בנול!

סריגה במסרגה אחת וריבועי גראני

כמו שהוקסמתי ע"י האריגה בנול, כמה שנים לאחר מכן, גרתי כבר בגדרה וביקרתי ביריד במושב בסביבה. פגשתי שם את אסנת, שסרגה במסרגה אחת סלים ושטיחים נפלאים. היא סיפרה לי שהם עשויים משאריות בדים שהיא מכינה מחולצות וסדינים. הפריטים היו יפפיים ואהבתי גם את רעיון המחזור של הבדים. שאלתי אותה אם היא מלמדת את הטכניקה הזאת. היא לקחה את הפרטים שלי וכמה זמן לאחר מכן קבלתי הודעה על סדנא בביתה. זה היה בקר יום שישי, ישבתי יחד עם נשים נוספות בביתה הקסום של אסנת והיא לימדה אותנו להכין חוטים מחולצות ולסרוג במסרגה אחת שטיח ותיק.

חזרתי הביתה, וכשרציתי לסרוג משהו חדש, הבנתי שהספקתי לשכוח איך מתחילים. דברתי עם אסנת והיא הסבירה לי שוב בסבלנות איך לעשות את זה. כשנסעתי כמה חודשים לאחר מכן לארגנטינה גיליתי הרבה חנויות המתמחות בחוטי טריקו, והחלטתי להכין שטיח. אבל… גיליתי ששוב שכחתי איך מתחילים… נגשתי לחנות שמכרה חוטי טריקו, בקשתי להגיע לשיעור, שוב לימדו אותי, אבל משום מה … לא הצלחתי להבין עד הסוף. כשחזרתי לארץ, נגשתי שוב לאסנת, ואחרי כמה פעמים שנפגשתי איתה סוף סוף נפל האסימון! (אסור להתייאש! בסוף זה מגיע!). נכנסתי לעניינים. מאז לא הפסקתי לסרוג במסרגה אחת, גיליתי אהבה חדשה. הבאתי מארגנטינה מסרגות מיוחדות, אפילו בעלי למד להכין בעצמו מסרגות. הכנתי שטיחים, סלסלות ותיקים. בשנים האחרונות אני מנסה לשפר את כישורי הסריגה עם חוטים דקים יותר, למדתי למשל לסרוג בובות (אמיגורומי), ואני ממשיכה להתאמן…

מכל הדברים שניתן להכין עם מסרגה אחת אני אוהבת במיוחד ריבועי גראני (Granny Squares), שאיתם אפשר להכין שמיכות, כריות ועוד. הייתי בכמה שיעורים בנושא  אך מה שעזר לי באמת הוא הסבר שמצאתי בספר שיש לי בבית,ששוב נתן לי התחושה שסוף סוף הבנתי איך עושים את זה. צריך פשוט למצוא את ההסבר הנכון, הדרך שמתאימה לנו, שעוזרת לנו להבין בצורה טובה איך לעשות את זה וברגע שהבנו…. התחושה נפלאה! נשאר רק להתאמן. וכמובן ליהנות!