על יצירתיות, צעצועים והגשמת חלומות

אני נהנית מאד כשהילדים מגיעים להישגים, למשל כשהדר הבן הגדול שלי מקבל ציון טוב במבחן. אבל יש דברים שיותר מספקים אותי. למשל, כשאני רואה את הבנים שלי מפעילים את הדמיון. כך למשל, כשהלל הופך בין רגע למלך והופך אותי למלכה, ודקה אחר כך אני משרתת והוא אורח שהגיע ממלכת ביל'ו למסיבה בארמון.  והכי אני נהנית כשאני רואה אותם עוסקים בפעילות יצירתית.

כך למשל בפעם שהלל מצא כמה סרטי קרפ והפך אותם לשרביט ושרשרת של מלך, או פעם אחרת שמצא עציץ בגינה, קשר שני סרטי קרפ דרך החורים שבתחתית ואמר לי: "הנה ילדה עם צמות!". שאלתי אותו: "מה עוד אפשר להוסיף?" אז הוא אמר: "פרצוף", וצייר פרצוף. ואז אמר שיכין עוד אחד שיהיה לילדה חבר, ועשה עוד בובה עם עציץ אחר. הדר היה בקייטנת קומיקס בחופשת פסח, וקיבל תרגילים מעניינים כמו ליצור חיה שהיא שילוב של שתי חיות, או להשלים קומיקס כשהוא מקבל רק את ההתחלה, או רק את האמצע או רק את הסוף… כשאני רואה את התוצאות של "טיסה אל עולם של דמיון", ויצירת דברים יחודיים שלהם אני מתמלאת באושר.

אני מאד מאמינה שצריך לצור סביבה שמעודדת יצירתיות, כמו פרח שכדי לפרוח צריך את הקרקע המתאימה, את המים והשמש. תנאים מתאימים.

איך מעודדים חשיבה יצירתית אצל ילדים? מה יכול לעזור?

הנה כמה רעיונות, כמובן שיש עוד הרבה יותר…

• לארגן לילדים פינת יצירה שכוללת מקום נח לישיבה, צבעים, מספרים, דבק ועוד

 

• בנוסף למשחקים "הרגילים" (משחקי קופסה, בובות, מכוניות ועוד) חשוב שיהיו דברים פחות מוגדרים. במקרה שלי למשל, אחרי שקישטתי את הבית בסרטי קרפ לכבוד יום ההולדת של הלל, השארתי חלק מהסרטים בהישג יד. אחרי ששתלתי צמחים בגינה, שמרתי את העציצים מהמשתלה, איתם הלל יצר בובות. דוגמאות נוספות : קרשים קטנים, בדים, חוטים, קופסאות קרטון, פקקים ועוד. חשוב שיהיו לילדים חומרים בסיסים כאלה, בהם ישתמשו לצורך משחק ויצירה. וזו דרך מעולה למחזר. אין צורך לקנות עוד ועוד משחקים. עדיף לתת לילדים את ההזדמנות לצור בעצמם את המשחקים שלהם.

 

 

 

• ילדים יותר גדולים נוטים לבלות שעות על גבי שעות במחשב ומסכים אחרים. יכול להיות שהם לא יזמו פעילות יצירתית, אז תציעו להם!, תאתגרו אותם והם בטוח ייהנו.

• ילדים צעירים נוהגים להביא מהגן שלל יצירות שהם מכינים שם. תשאלו אותם מה הם ציירו, אל תניחו לבד מה זה. תתפלאו לשמוע שבהרבה מקרים מה שהילד יגיד זה לא מה שחשבתם….

מה אתם חושבים שהלל צייר פה?  כששאלתי אותו, הסתכל ואמר לי: "זה הרבה ממתקים ובאמצע מרק ירקות". בטח לא מה שחשבתי לפני שהוא אמר לי…

אם תשאלו ילדים צעירים  כעבור זמן מה הם ציירו  – באותם ציורים מפעם –  ייתכן שתשמעו משהו אחר… ולפעמים אותו דבר… גם אם מדובר  בילד צעיר שלא תמיד מחליט מראש מה הוא יצייר, כשתשאלו אותו מה הוא צייר, הוא ינסה לתת משמעות לציור בעזרת הדמיון.

 

• כשיוצרים עם ילדים תנו להם לגלות לבד, אל תתנו להם תשובות, תשאלו אותם שאלות. הם יגיעו לבד לתוצר שהם רוצים. למשל, אם הילד שואל איך אפשר לעשות משהו, תענו בשאלה: "מה אתה חושב?" אפשר להציע לו להסתכל סביב ולבדוק מה מתאים. כמובן שאם הילד מתקשה למצוא פתרונות בעצמו אפשר לעזור, לצמצמם אפשריות ("מה נראה לך מתאים, זה או זה?"). אם אנחנו רוצים לפתח אצל הילד חשיבה יצירתית צריך לתת לו להוביל את התהליך ולסייע לו במידת הצורך.

 

לפעמים חלומות מתגשמים: תמיד חלמתי ליצור צעצועים בעצמי והנה אני עושה את זה!

מאז שהייתי קטנה חלמתי על כל מני דברים. היו תקופות שרציתי להיות רופאה, או זמרת, לטפל בילדים כמו אמא שלי… מאז ומתמיד אהבתי ליצור. שיעור האומנות בבית הספר היה אחד השיעורים האהובים עליי, זוכרת עד היום את שולחנות העץ המסיביים עליהם יצרתי בהנאה רבה. היה לי גם חוג אומנות כל יום שישי, איזה אושר!. תמיד אהבתי לתפור. סבתא שלי לימדה אותי לתפור במכונת תפירה וכשהייתי בת תשע או עשר, יחד עם חברה טובה, יצרנו בובות מבד, עם שיערות מצמר ובגדים צבעוניים. חלמנו למכור אותן… אפילו המצאנו שם למותג שלנו! יותר מאוחר יצרתי צמידים עם שמות שהייתי אורגת על חתיכות פלסטיק לקוחות מהצווארון של חולצות הכפתורים של אבא שלי…. את אלה דווקא מכרתי…

יצרתי דברים שונים במהלך השנים, בעיקר התמקדתי באריגה של שאלים, צעיפים, שמיכות ועוד, וגם תפירה של שמיכות לתינוקות. אבל מה שהכי אהבתי תמיד זה ליצור צעצועים. בהתחלה סתם צעצועים, בהמשך צעצועים התפתחותיים. לפני הרבה שנים פניתי לכמה חברות צעצועים והצעתי את שירותיי… חלמתי להיות יועצת לצעצועים התפתחותיים… אבל לא קבלתי כל מענה.

אף פעם לא ויתרתי על החלום, ובמסגרת העבודה שלי, אני נוהגת ליצור משחקים לטיפולים שלי, בעיקר לטיפולים קבוצתיים שאני עושה לשיפור המיומנויות החברתיות. כשאני יוצרת משחק אני מרגישה סיפוק גדול.

אני מאד אוהבת את Pinterest ומקבלת משם השראה לצעצועים שלי וכמובן לתחומי התעניינות נוספים. יש לי ספריות רבות מלאות ברעיונות. קראתי פעם בבלוג שמישהי כתבה שאמרה לעצמה: !Stop pinning, start doing. הזדהיתי מאד עם המשפט הזה והחלטתי להתחיל להגשים חלומות. אלה אולי חלומות קטנים יחסית, אני כבר לא חולמת להיות יועצת וגם לא לפתוח מפעל צעצועים…. אני מכינה צעצועים לילדים שלי, למטופלים שלי, כמתנות לחברים, ואם מישהו ירצה… אפשר גם ליצור בשביל אחרים. חלומות קטנים שממלאים אותי באושר גדול.

יש לי מזל גדול. יש לי בעל מוכשר מאד מאד, שעוזר לי להגשים חלומות. כשהכרתי את דודי בעלי ספרתי לו שעשיתי קורס נגרות, והוא תמיד אומר שכשהוא שמע שאני "נגרית" ידע שכדאי להתחתן איתי, שהוא מסודר. כך הוא אומר. בצחוק או אולי לא בצחוק…. האמת שהנגר האמיתי אצלנו זה הוא, הוא גם נגר, וגם עובד בברזל עם הרתכת, וכל דבר שירצה, לומד לעשות. לימדתי אותו לארוג בנול, לתפור במכונת תפירה, לרקום… הכל הוא לומד מהר ובכל הוא הכי טוב.

יש לי רשימת משאלות, רשימת פרויקטים ארוכה מאד… אז לאט לאט אנחנו הופכים אותם למציאות. בחופשת פסח בילינו הרבה זמן בבית וכל יום עבדנו בסדנא שלנו…

 

הכנו אוהל, תקנו עגלת בובות שהבאנו מארגנטינה לפני שנים רבות והתפרקה בינתיים…החלפנו קרשים, תפרנו מושב חדש. והכנו גם שתי מגירות מעץ שישמשו כמדפים. עוד לא סיימנו אותן… אולי נספיק בימים הקרובים. דודי הכין לי נול לשטיחים, משהו שחלמתי עליו כבר הרבה זמן…

 

 

רב הפרויקטים שלנו עשויים מעץ, אחד החומרים האהובים עליי, ואני אוהבת לשלב אותו עם חומרים אחרים. כך עשינו את האוהל ואת העגלה מעץ ובד.

 

 

 

הפרויקט הבא ישלב עץ וסריגה במסרגה אחת. הכנתי גם צעצועים לתינוקות כמו מגדל כוסות ורעשנים סרוגים, דבר נוסף שאני מאד אוהבת לעשות.

 

 

 

בימינו אפשר להשיג דברים דומים לאלה שהכנו בחנויות שונות ובמחיר נמוך יחסית. אבל אני אוהבת להכין בעצמי, לבחור את העצים, את הבדים (שלפעמים אני ממחזרת), להחליט אם להוסיף כיסים ועוד. כנ"ל לגבי הדברים הסרוגים. אין כמו עבודת יד…

 

איזה כיף שיש חלומות!

חלומות גדולים הם דבר טוב, אבל חשוב גם לחלק אותם לחלומות קטנים, אותם ניתן להגשים יותר בקלות. כי זה מה שנותן לנו כוח להמשיך לחלום!